<h1>בה"ג הלכ' נידוי</h1>
<h2>דף נא:</h2>
מאן דאית ליה הלואה או פקדון גבי חבריה ואית ליה ברתא ואית ליה בעל ופקדיה לההוא הלואה או לההוא פקדון לברתיה ושכיב הוא ושכיבת ברתיה, אע"ג דלא מטא לידיה דבעל מחיים דילה ירית ליה בעל לההוא ממונא, דתנן (גיטין י"ג.) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה, תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה, ומסקנה דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. מאן דכתב בשטר מתנה יהיבית לפלוני ברי או לברתי או לאינתתי כל דאית ליה ודהוי לי, לא קני אלא מאי דהוה ליה בההיא שעתא דכתב ליה, אבל לבתר דכתב ליה שטר מתנה קנה ביתא או עבדא או מטלטלי לא קני, דקיימא לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. איתתא דיריתת ממונא מן בית נשא ממילא כדלא איתפקד בה, אינמי אית לה ממונא גבי איניש מעלמא הלואה או שטרא, ושכיבת, לא ירית לה בעל, מאי טעמא, דמחסרי גוביינא, ולא דמיא לקמייתא, דקמייתא אמרו רבנן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אבל האי ראוי הוא ובעל אינו נוטל בראוי כבמוחזק.
